Radio Button - ??????? ?? ????? ????

כשאני וShir Zalzberg הקלטנו את הפרק לפני כמה חודשיים, המצב של הייטק היה משמעותית יותר בטוח. בחודשים האחרונים הפיד שלי מוצף בפוסטים של EX Google, Meta, Sealsforce שביום אחד איבדו את העבודה, אני מרגישה שהשאלה של ״איך לא לפחד משינויים?״ הופכת להיות כל כך משמעותית. אחד הדברים ששיר אמרה שממש התחברתי, היה שהיא לא רוצה שהעבודה תגדיר את מי שהיא, שעל המצבה שלה יהיה רשום ״מקימת Startup Designers” מבחינתה העבודה היא עוד כלי לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר. בפרק דיברנו על איך לא לפחד משינויים ולקבל החלטות שיקדמו אותנו למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם. באופן אישי, כשהקשבתי שוב לפרק בדרך הביתה, הרגשתי כמה השיחה עם שיר מחדדת לי שוב מה הדברים החשובים באמת בחיים. להאזנה הכנסו ל-Radio Button באפליקציות הפודקאסטים אחד הדברים ששיר אמרה שממש התחברתי היה, שהיא לא רוצה שהעבודה תגדיר את מי שהיא, Startup Designers” מבחינתה העבודה היא עוד כלי לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר. בפרק דיברנו על איך לא לפחד משינויים ולקבל החלטות שיקדמו אותנו למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם. באופן אישי, כשהקשבתי שוב לפרק בדרך הביתה, הרגשתי כמה השיחה

כשמיכל ועדי דיברו לראשונה על הרעיון להקליט פרק שעוסק באפיון לבני 65+, היה נראה שזה נושא מצוין לדבר עליו, בייחוד שעוד לא התמקדנו בו בפודקאסט. ומצד שני חשבנו - מה זה בדיוק 65+? האם אנחנו יכולות להגדיר אוכלוסיה כל כך רחבה תחת מטרייה של נושא אחד? כדי לענות על השאלה הזו ניתחנו את המאפיינים השונים שקיימים אצל אנשים מבוגרים, ומיכל הסבירה שאין קו אחד שמייצג את כולם, אלא יש כל כך הרבה שוני ברמות המסוגלות, במוטיבציה, ביכולות הקוגנטיביות. ישנם גם אנשים מבוגרים ששימוש במוצרים דיגיטלים בא להם באופן טבעי ונוח, ואנחנו צריכים לזכור לא להניח שכולם מתקשים. ומהנקודת מוצא הזו צריך להתחיל. אחת השאלות בהן התמקדנו היא - למה בכלל חשוב להביא אנשים בני 65+ לסביבה הדיגיטלית? השאלה הזו חשובה ביותר ומייצגת את הבסיס שאותו חייבים להבין ולהכיר כדי ליצור מוטיבציות חזקות מספיק לפעולה. דמיינו שאדם קרוב אליכם לא מצליח לשלם על כרטיס באוטובוס, או מגיע לדואר ואז מבין שהיה צריך להזמין תור מראש, או שלא מצליח להגיב לברכות היומולדת שמקבל בוואטצאפ. היום, כידוע, אחוז משמעותי מהחיים שלנו מתנהל בעולם הדיגיטלי, ואם אנשים בני 65+ לא יהיו חלק מהעולם הזה, הם

איך לבנות מסלול קריירה בהייטק? את הפרק הזה שידרנו לפני כשנה וחצי, לפני שקרה ה״משבר״ בעולם היייטק. בפרק יהודית אשר ארחה את נבות וולק, והם דברו על איך להשקיע את הזמן שלנו בצורה חכמה בשביל לבנות מסלול קריירה בהייטק שנכון לנו. נבות הוא מאנשי ההייטק המוכרים בישראל, ומנחה את הפודקאסט המצליח 30 דקות או פחות. אמנם נבות לא מעצב ולא מגיע מעולמות העיצוב, אבל בשיחות שלו ושל יהודית, היא הבינה שיש לו גישה מעניינת ששווה לדבר עליה, ושההמלצות שלו נראות רלוונטיות היום מתמיד. הנה ציטוט קצר מהפרק, שטוען טענה לא פשוטה לגבי קו הסיום שלנו כעובדים בהייטק. ״אני חושב שמעצבים לא מבינים תמיד את המתמטיקה של ההייטק, לא יעזור רוב הקריירות בהייטק נגמרות באזור גיל 55.
 בואו נגלה לכם סוד יש הייטק משנות השמונים, כמה אנשים שעובדים איתך הם מעל גיל 55? הפירמידה הולכת ומצטמצמת ולכן חשוב שנראה איך אנחנו משקיעים את הזמן שלנו בהייטק בצורה נכונה וחכמה״ נשמח מאוד לשמוע את דעתכם.ן. בקהילה - האם יש לנו זמן מוגבל בהייטק? הפיקה וערכה: נופר ארביב

 נציין שהפרק הוקלט בתחילת אוגוסט, 2022.

די ברור לנו שהמסלול שלנו בהייטק צריך להיות כזה שאנחנו מתקדמים בו. הרי הגענו לגיל ולסטטוס שבו כל מה שחסר ללינקדאין שלנו זה טיטל כזה או אחר. אבל האם זו באמת המוטיבציה שצריכה להוביל אותנו? 
איתי וונשק הוא VP של-Google Design Platform מנהל מעל ל-300 אנשים בגוגל. בשיחה עם איתי הוא שיתף בתיסכול שהוא חווה כשהוא רואה אנשים שמחפשים את הקידום בשביל הדרגה. לדעתו קידום נכון צריך להגיע ממקום שבו את מנסה ורוצה לשנות משהו בעולם דרך זה שאת מנהלת אנשים או תהליכים. 

אם המוטיבציה זה הדרגה זה יכול לגרום לתסכול כי זה לא בשליטה שלנו, לעומת קידום ממקום שפשוט נהנים בעבודה, נותנים ערך למוצר ולאנשים וזה מה שמוביל לקידום.

תמי ורשבסקי, שאותה עדי לוין הזמינה לדבר בפרק האחרון ״כלכלה יצירתית״, השפיעה על כולנו בלי שכולנו מודעים לזה בכלל. תמי מתעסקת בכלכלה וחדשנות יצירתית, ופרוייקט חייה הוא להעלות למודעות שכלכלה מבוססת חדשנות יצירתית חשובה לא פחות מכלכלה שמבוססת חדשנות טכנולוגית. ולמה זה משפיע עלינו? כי באמצעות נתונים ודו״חות חשובים שהציגה בארץ (באחד הפרקים הקודמים תמי ועדי מדברות על דו״ח חשוב שהובילה שיצא בישראל, וזה ממש מתחבר לנושא הזה), תמי ושותפיה הצליחו להוכיח את החשיבות בין השקעה ביצירתיות לבין פריון (נושא שמדבר על התפוקה שלנו כעובדים), ובכך בפעם הראשונה, תוכניות מימון ממשלתיות הכירו בתקצוב לעיצוב, חדשנות בתהליכים, יואיקס יואיי ועוד. אז מה זה בכלל כלכלה יצירתית? זו היכולת של א.נשים מתחומי התעשייתיות היצירתיות להביא ראייה חדשנית ויצירתית לשולחן, ועל ההשפעה החשובה שלהם בכל תחום שהוא - החל מתעשיית המזון, ורפואה, ועד לבינה מלאכותית וחקלאות. במשך המון זמן הכלכלה נשענה על המצאות טכנולוגיות - סטארטאפ ניישן, ותמי טוענת כמה חשובה היצירתיות להצלחה של שינויים גדולים - קריאייטיב ניישן. אנחנו מביאות המון דוגמאות שממחישות את הדבר הזה. למשל

לפני שנתיים, עידו התראיין אצלנו בפרק, והוא ויהודית דברו על Figma, סקצ׳ ואדובי. על היחסים בין שלושתן ואיזו פלטפורמה הולכת להוביל את השוק. הם השתעשעו עם כל מיני השערות, אחת מהן היתה שסקצ׳ יקנו את פיגמה כדי לגבור על אדובי. את מה שקרה בסוף - רובנו לא צפינו (אחח התמימות). מאוד שמחתי להזמין אותו אלינו שוב, ולדבר על הכל בפרספקטיבה חדשה לגמרי. כשיצאה הידיעה על כך שאדובי רכשה את פיגמה, יצאו כל כך הרבה ניתוחים, דעות, רגשות שונים… והתחושה הרווחת היתה של אכזבה גדולה. פיגמה אהובתנו, מתמזגת לחברה כל כך שנויה במחלוקת. מין יחסי אהבה שנאה שכאלו. מצד אחד - כולנו גדלנו עליה, וחבים לה תודה ענקית על זה שהיא לקחה חלק גדול בלאן שהמקצוע שלנו התפתח. מצד שני, אנשים מרגישים שהם נכוו מאדובי בגלל סיבות שונות כמו חוויה משתמש מסורבלת, או מודל התשלום המחייב. מצד שני, פיגמה - חברה שעושה הכל באופן שונה. נותנת לנו כלקוחות חוויה שגורמת לנו להתאהב בתוכנה. אני זוכרת שלראשונה כאשר פתחתי פיגמה, לא הבנתי איך פותחים את סרגל הכלים. איפה כל הכלים?? ואז הבנתי, הם נשארו באדובי. כל מה שאני צריכה נמצא. וזה הסטייט אוף מיינד שהם שינו אצל רבים מאיתנו (נכון, ג

כשהגעתי לוויז והתחלתי לעבוד על הפיצ׳ר הראשון החווית עבודה שלי עם הדיזיין סיסטם הייתה טובה, הרגשתי שהדיזיין סיסטם חוסך לי זמן ולא מסבך אותי יותר מדי. ספריה מסודרת בפיגמה, הסבר קצר ופשוט על קומפונטה וביעקר מענה סופר זמין של הצוותישבתי לשיחה עם גיא לוין, סקוואד ליד ומוביל תחום Design Infrastructure בווייז.כיום כמעט כולם כבר מבינים את הערך שצוותי עיצוב וארגונים מפיקים מדיזיין סיסטמם - אבל איך גורמים לזה לעבוד? במילים אחרות, איך בונים דיזיין סיסטם שמעצבים (ומפתחים!) אוהבים, וצומחת יחד עם הארגון?התובנה העיקרית שלי מהשיחה עם גיא היא שדיזיין סיסטם הוא שירות, שהלקוחות שלו הם המעצבים בצוות. לעצב רכיבים זה קל; האתגר האמיתי הוא לרתום את הצוות למטרה, כך שמעצבות ומעצבים יעדיפו להשתמש בסיסטם כי זה קל ונוח ומספק ערך - לא כי המנהלים שלהם אמרו להם.הפרק הזה הוא אחד הספונטנים שלנו, ישבנו לשיחת קפה במטבון של וויז, ואיכשהו התחלנו לדבר על דיזיין סיסטם ואז אמרתי לו. ״אולי נקליט פרק?״ גיא זרם ובצורה לא מוסברת הסטודיו היה פנוי, וכך התבשל לו פרק.אני מקבלת בקשות לפרקים מסוג ״איך נראה יום עבודה״ אני חושבת שאנשים אוהבים את התחושה של להיות

כשהזמנתי את ד"ר נועה מורג והחלטנו לדבר על אתיקה וחווית משתמש, הרגשתי שהנושא הזה חייב להשמע. ככל שנועה סיפרה לי יותר ויותר, כך הרגשתי שזה יותר רלוונטי. נועה היא ראשת ההתמחות האינטראקטיבית בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן, חוקרת ומלמדת נושאים הקשורים לחדשנות, עיצוב ואתיקה של טכנולוגיה. נועה היא בחירה טובה לפרק הזה בעיני, כיוון שהיא עצמה מגיעה מעולם הטכנולוגיה, ובמשך כל חייה היתה חלק מפיתוח ממשקים שהטכנולוגיה היא מרכזם. דווקא בגלל זה, מעניין יהיה לשמוע ממנה את הצד השני, שתפקידו להציף ולשאול שאלות חשובות על המוסר במוצרים הסובבים אותנו. אתיקה בממשקים הוא נושא מאוד מורכב. זהו תחום עם המון אפורים, שעלול ליצור הרבה חיכוכים בינו לבין הבאת אימפקט חיובי למוצר בדמות קונברז'ן / ריטנשן וכו'. העניין הזה העלה לי שאלות ששאלתי את נועה בפרק, כמו - איך אפשר להקריב את ההצלחות של המוצר שלנו בשביל אתיקה? מתי נדע שזה נכון ומי בכלל אחראי על זה? בשנים האחרונות נפתחה דלת לעולם הזה והחשיבות שלו, בזכות דברים שונים שקרו, כמו הסרט הסושיאל דילמה. היום זה כבר הרבה פחות חריג להעלות את זה בשולחן הדיונים, וזה אפילו מצופה מאיתנו, האנשים שהול

והפעם - בפרק עם רם אלמוג דיברנו על התהליכים השונים שסטודיו לעיצוב מוצר עובר, ובמיוחד איך שינוי הצעת הערך ללקוחות - שבמקרה של ׳רד אינטראקטיב׳ היה בעיקר מעבר לסדנאות דיזיין ספרינט - מינף את הסטודיו באופן מהותי.
למי שלא מכיר/ה - דיזיין ספרינטס היא שיטה ומערך סדור של פעולות, שהמציא ג׳ייק נאפ מגוגל ונצ׳רס, שעם הזמן הפכה להיות מאד פופולרית בחברות מוצר גדולות וקטנות כאחד. לרם יש זווית הסתכלות מאד מעניינת על ספרינטס, כתולדה מהעובדה שהוא היה צריך למכור אותם ללקוחות, מעבר ללהעביר אותם בהצלחה. בפרק אנחנו פותחים צוהר ומדברים גם על הפן הכלכלי של לנהל סטודיו לעיצוב מוצרים, על הקשיים ועל היתרונות, ואיך סדנאות של דיזיין ספרינט משפיעות על המדדים של סטודיו לעיצוב מוצר. אבל - יש טוויסט בעלילה - בסופו של דבר, רם וכמה מהקולגות שלו החליטו לסגור את הסטודיו אחרי 16 שנים ולעבור להיות מועסקים כשכירים בחברת מוצר בשם ׳סטרים אלמנטס׳. למה ואיך הכל קרה? תגלו בפרק.
 האזה נעימה :)

בפרק ״מי מפחד.ת מתרגיל וויטבורד?״, הזמנתי את עמרי דביר, ראש תחום עיצוב מוצר ב-Gloat, לדבר על תרגיל וויטבורד. התרגיל הזה הוא תרגיל שאפשר לראות יותר ויותר בתהליכי קבלה לחברות. הוא שונה מאוד מתרגיל בית, שבגלל שאת התרגיל הזה מבצעים בלייב יחד עם מעצב.ת / מנהל.ת מוצר. זה יכול להשמע די מפחיד, ובדיוק בשביל זה החלטנו להקליט את הפרק הזה. בחלק הראשון של הפרק דברנו על איך מתנהל התרגיל, מה היתרונות שלו ומה החששות שהוא מעלה. בחלק השני הצגתי לעמרי ״תרגיל בהפתעה״, ונראה איך הוא ניגש ופתר אותו. האזנה נעימה!

באופן כללי, יש המון נושאים שאנחנו רוצות לדבר עליהם בפודקאסט. לפעמים הנושאים מתקשרים באופן ישיר ליום יום שלנו כמעצבים, ולפעמים הם יותר בhigh level. מה שמוביל אותנו, זה הניסיון לייצר פרקים שיעזרו לנו בדרך להיות מעצבות ומעצבים טובות וטובים יותר. בפרק האחרון "החשיבות של soft skills", יהודית ושמוליק אלבו שהוא VP design ב HiBob, דברו על אחד הדברים שהכי חשובים שיהיו לנו בתור מעצבים - אינטראקציה בין אישית, והכרת העולם שמסביבי מעבר להתמחות שלי. שמוליק מדבר על כמה חשוב כאשר נכנסים לשולחן הדיונים, לבוא עם רצון להשפיע ולהיות בעלי דעה. להעלות את השיח למקום הוליסטי. וכדי להיות רלוונטים, חשוב לבוא ממקום של ידע, עם נתונים ומחקרים, כי היום לא מספיק לדבר מתוך תחושות. אינטראקציה בין אישית כ"כ חשובה לתפיסה של אחרים אותנו, ומתחילה מהתפיסה שלנו את עצמנו.

בפרק האחרון "שיטות עבודה בעולם משתנה" בו ארחנו את גיא חביב, דברנו על מתודת העבודה אותה הוא מוביל בManyone, ומה האתגר שעליו באה לענות שיטת העבודה הזו. גיא מתאר עולם שמשתנה כל הזמן בקצב מהיר, הדרישות משתנות, ולעיתים שיטות העבודה אינן תואמות את הצרכים של החברות. למשל, ישנם מקרים בהם עבודת העיצוב כוללת שלב מחקר מעמיק וארוך, שלעיתים לפני שהשלב הסתיים המציאות כבר השתנתה. ופה נכנסת השאלה - איך אנחנו בתור מעצבים יכולים להתגבר על עניין זה, מבלי להרגיש שהזנחנו שלבים חשובים בדרך. מה שהיה מעניין לשמוע, זה שגיא מאמין בלאתגר שיטות רווחות ומסורתיות, שיש בהן גם הגיון מסויים, כמו יצירת ברנד-בוק לפני הטמעה שלו במוצר. בפרק נשמע איך בכל זאת בManyone התגברו על זה והצליחו למקבל שני תהליכים שכאלו, וגם האם יש לזה מחיר. גיא הוא שותף ודיזיין דירקטור ב-Manyone, בנוסף גם מרצה בשנקר, ומאוד מעניין לשמוע מהנסיון ומהנקודת מבט שלו על תהליכים שאנחנו עוברים ממש באופן יומיומי. האזנה נעימה

אז בפרק האחרון יהודית אשר ארחה את עודד עזר - טיפורגף, מעצב, מרצה, שהרבה מאיתנו התחנכו על ידו, או שמשתמשים במודע או לא, באופן יומיומי בפונטים שיצר. עודד השפיע בצורה ענקית על עולם הפונטים בעשרים שנים האחרונות, והפעם יהודית ועודד שוחחו על התבטאות הטיפוגרפיה בממשקים דיגיטלים.הקהילה שלנו מורכבת מאנשים שבאו מרקעי לימוד שונים, תואר, קורס, לימוד עצמאי… ולעיתים נשמעות טענות אשר יש פער מסויים בין יכולות אפיון של מעצבים לבין ליכולות הטיפוגרפיה שלהם. עודד טוען שהיתרון בתואר של 4 שנים לעיצוב גרפי, הוא שזה נותן זמן ומשאבים למחקר ולטעויות, ואלו דברים שמלמדים אותנו המון. דברים אלו לעיתים מתפספסים בהכשרות קצרות יותר, וזה ליגיטימי, הדבר החשוב הוא לפחות להיות מודעים לזה שישנם פערים טיפוגרפים מסויימים שעליהם צריך לדבר ולגשר.עודד מתאר את הפונטים כבעלי אופי, שלא רק שמשרתים את החוויה שאנחנו רוצים להעביר, אלא לעיתים פונט בלבד מספיק בשביל להעביר למשתמשים תחושה שלמה.האזנה נעימה

לפני מספר חודשים יצא דו״ח שנקרא The value of desigh in tech, אשר מוצגת בו מדידה מבוססת מחקר של ערך עיצובי בחברות טכנולוגיה, ובכך מאתגר את התפיסה שהצלחה מוגדרת רק על ידי חדשנות טכנולוגית, ומעניק לתחום העיצוב מיצוב משמעותי באקוסיסטם הישראלי.כאשר שמענו על הדו״ח הזה, היה נראה לנו חשוב וקריטי להביא אותו בפני כמה שיותר א.נשים. בשיחה עם תמי הבנו כמה משמעות יש לדוח הזה מעבר למילים הכתובות. תמי ורשבסקי היא מומחית לתחום של כלכלה יצירתית, מייסדת ומנכ״לית Creative nation, יזמית, משקיעה, יועצת, ודבר שמשותף לכולם הוא שהיא עוסקת כבר שנים רבות בניסיון למיצוב העיצוב במקום גבוה יותר באקוסיסטם הישראלי. השליחות שלה משפיעה על כולנו - ברמת התקציבים שהולכים למכללות של הסטודנטים והסטודנטיות שלנו, הקמת חממות מבוססות חדשנות עיצובית (אל מול המון חממות טכנולוגיה), וברמת ההשקעות הפוטנציאליות שסטארטאפים מבוססי חדשנות יצירתית מקבלים.אם מסתכלים על החוצה אל העולם, אפשר לראות הרבה דו״חות שכאלו שיצאו במהלך השנים, ומרגש מאוד שתמי ועוד א.נשים חשובים לקחו את היוזמה ועשו זאת בארץ והביאו נתונים מקומיים, הרי אנחנו חייבים להדביק את הפער.חלק בדו״ח שמצ

בפרק הזה ארז רזניקוב הצטרף בתור מראיין אורח, והוא אירח את שירה לוק זילברמן, המרתקת תמיד, ויחד דיברו על המעבר בין מסלולי עבודה (מתכנות-ליואיקס-לניהול מוצר-למנכ״לות) ועל הצדדים הבהירים והאפלים של הגדלת ההשפעה שלנו בארגונים. התחדדו על איזורי החפיפה בין יואיקס לניהול מוצר ועל טריידאופים לאורך הקריירה.

בפרק ״יצירת מומנטום להצלחה בניהול זמנים״, יהודית ארחה את ראם שרמן, שחוץ מהיותו CTO ב- StreamElements, הוא עושה עוד מלא דברים, כמו להיות שותף בפודקאסט המצויין גיקונומי. ראם ישתף אותנו מה השיטה שלו להצלחה בניהול הזמנים שלו. ראם מאמין גדול ביצירת מומנטום - ככל שנמשיך בפעולה שהתחלנו, זניחה ככל שתהיה, כך סיכוי נמוך יותר שנפרוש באמצע. זה מה שגורם לו להספיק דברים ולהשאר תמיד בלמידה ויצירה. יש המון שיטות לניהול זמנים, ולכל אחד ואחת יש משהו אחר שעובד. אבל תמיד נחמד לשמוע מה עובד למישהו שנמצא בעשייה כל כך גדולה, ועדין מבין את החשיבות של לדעת מתי לעצור ולהניח את העט.

✨תכנית מנטורינג לנשים חרדיות/ דתיות מבית רדיו באטן✨

יוצא לשמוע לאחרונה המון על העניין שלג׳וניורים מאוד קשה למצוא את העבודה הראשונה בתחום. האמת היא שבדרך כלל כל מה שצריך זה מישהו אחד, שיתן לנו הזדמנות אחת. אחר כך הדברים מתגלגלים... אבל אם נכנס רגע לנעליים של חברות או מנהלי צוותים - למה שיהיה להם כדאי לגייס ג׳וניורים שאין להם תשובות להכל? למה שלא ״ישתפשפו קצת״ במקום אחר ואז יבואו? תום יגב, שהוא דיזיין דירקטור בחברת מובאו, טוען שג׳וניורים זה דווקא בדיוק מה שהוא מחפש. כי להם יש משהו שאחרי כמה שנים בתחום לפעמים הולך לאיבוד - רעב. ולדעתו זה חלק חשוב לא פחות מהנסיון. בפרק ״איך להכשיר ג׳וניורים״, תום ועדי דברו על כל הסיבות שדווקא כן כדאי להעסיק ג׳וניורים. איך בתור מעצב.ת בתחילת הדרך אפשר בכל זאת להביא הרבה ערך לשולחן, איך בכלל אפשר לדעת מה זה עיצוב טוב, ולמה חשוב לא לפחד לטעות. האזנה נעימה

בזמנים היום עבודה היא מזמן לא רק עבודה, אלא סוג של בית שני. וכאשר אנחנו בוחרים מקום עבודה, או עוזבים אחד כזה, שמוליק אלבו טוען שחשוב להתייחס לזה כך, ושהפרמטרים שמובילים אותנו לעשות צעד לכאן או לכאן צריכים לבוא ממקום שיעשה לנו טוב, וממקום של חשיבה קדימה. בפרק ״מתי נכון לעזוב מקום עבודה?״, שמוליק ויהודית שואלים שאלות שלפעמים אנחנו מפחדים לשאול את עצמנו... מה הדבר שיגרום לנו לעזוב מקום עבודה? עוד כמה אלפים בשכר? ומה הדבר שיגרום לנו להשאר? אולי קידום? שווה לנו לחשוב ולשאול את עצמנו - האם מיצינו את כל מה שאפשר לעשות בעבודה שלנו? האם העלנו בפני המנהל.ת שלנו את הצרכים שלנו והתמריצים שלנו להשאר? האם אנחנו פועלים ממקום רציונלי ולא אמוציונלי? המון המון שאלות, שאם נענה בכנות על כולן, אולי נדע מה הצעד הבא שנכון לנו. עריכה: מרינה ברודסקי האזנה נעימה