Ear Catcher

שמואל ורשבסקי בן 90 ועדיין כל בוקר קם, הולך שעה בפארק רעננה ומתיישב בקפה לעבוד. האיש שהביא את גריי לארץ, המציא את “פז”, “קליק”, “כספומט” וגם את “אור ירוק”, היה במשך כמעט שבעים שנה  בכל מקום חשוב בפרסום הישראלי, מהקמפיינים הגדולים ועד החידושים הכי קטנים שנשארו איתנו עד היום. בפרק הוא מספר איך זה היה לעבוד בעידן שבו פרינט היה המלך, למה גם היום רעיון טוב מתחיל מדימוי פשוט, ומה דעתו על ה- AI. הוא עונה בפתיחות על שאלות מאתגרות כמו האם הפרסום פעם באמת היה יותר חכם וקריאייטיבי, או שפשוט הסתמך יותר מדי על תחושות בטן של בוסים אשכנזים מתל אביב? איך הוא רואה את מקומן של נשים בענף כשבדור שלו לא היו כמעט, וכשהענף נחשב שנים למקום שוביניסטי ומטריד?וגם, האם המעבר שלו מפרסום מסחרי לשיווק חברתי זו הבעת חרטה מאוחרת או סוג של תיקון? מה מרגש אותו היום? פרויקט בשם “פועה” – יוזמה חינוכית שמטרתה להנחיל אמפתיה וערכים לילדים מהגיל הרך. מבחינתו זה לא פחות קריאייטיב מאשר שם למותג או סלוגן, רק עם הרבה יותר משמעות. המסר שלו לדור הצעיר פשוט: פרסום הוא כלי אדיר. השא

טובי כוכב חי השנה בני עולמות: מצד אחד, יזם פרסום עצמאי שמנצח על קמפיינים ענקיים עם פרילנסרים ומשפיענים, ומצד שני לוחם מילואים שנמצא חודשים ארוכים בתוך בעזה. בפרק הוא מספר איך מצליחים לנהל עסק קטן וגמיש גם כשאתה נעלם לתקופות ארוכות, ולמה דווקא המודל הלא מסורתי חוסך ללקוחות כסף גדול ומייצר קמפיינים שזוכים לאימפקט אדיר. מסערת הנידה שפרצה מהפינה קטנה שיזם ברדיו תל אביב ועד הקמפיין של בריטניה ישראל עם ליאור רז ואייל ברקוביץ’ כוכב מדגים איך אפשר לבנות מהלכים שמגיעים לטלוויזיה, לשילוט ענק ולשיחות מסדרון, מבלי להחזיק משרד פרסום מסורתי. הוא עושה זאת באמצעות מודל זריז: עבודה עם פרילנסרים במקום מבנה כבד, שימוש חכם במשפיענים שמייצרים ערך אמיתי, וניהול מדיה שמבוסס על ניסיון של שנים ויכולת לדעת לא רק איפה לפרסם, אלא גם איפה לא. זהו פרק על פרסום, יזמות ושליחות. איך ממשיכים להחזיק עסק בזמן מלחמה, ואיך השירות הקרבי הופך לחלק בלתי נפרד מהסיפור האישי והמקצועי שלו. הפרק בשיתוף הולמס פלייס שמאפשרת לכם להגיע ישירות לקהל הנחשק והאיכותי של חובבי וחובבות כושר, בריאות ואיכות חיים. אתם מוזמנים לייצר שת״פים ממוקדים עם 75 מועדוני ה

הפרק עם אבי אטינגר הוא שיחה מפתיעה, חכמה ומצחיקה על הקו הדק שבין כישרון, יזמות וכישלון וכמה קל ליפול בצד הלא נכון שלו. אבי מגיע מבית של אנשי קריאייטיב (אבא שלו עמוס אטינגר אחראי על שלל סלוגנים כמו "העם החליט – קפה עלית"), אבל דווקא הוא התרחק מעולם הפרסום ולא כי לא ניסה. בפרק הוא משתף בגילוי לב יוצא דופן ובכישרון קומי אדיר את כל הרעיונות שניסה לממש, ממקלדת מהפכנית עם פטנט אמריקאי ועד משחק הרכבה מגנטי לאותיות ואיך כל אחד מהם כשל ומה הוא למד מזה. אבל זה לא רק פרק על כישלון, זה פרק על תעוזה. על הרצון להמציא, על אגו, על עיקשות, על זה שאנשים לא תמיד מבינים אותך, על אינסטגרם שלא תופס, על -AI שמתחנף אליך, על פגישות ביזאריות בחברות הייטק, ועל הרצאות שנולדו מכל זה כמו "איך להיכשל ביזמות" שהוא מגיש כיום למחלקות שיווק ו-HR. אז אם גם אתם מרגישים לפעמים שאתם מנסים הכל וכלום לא תופס, הפרק הזה בשבילכם. הוא לא ייתן לכם מתכון להצלחה, אבל הוא בהחלט ייתן לכם תחושת שותפות, חומר למחשבה ובעיקר הרבה רגעים מצחיקים. הפרק בשיתוף הולמס פלייס שמאפשרת לכם להגיע ישירות לקהל הנחשק והאיכותי של חובבי וחובבות כושר, בריאות ואיכות חיים. את

הפרק הזה היה כמו לפגוש מנכ"ל על סטרואידים, כזה שלא חושש לפוצץ פרדיגמות אחת אחרי השניה.הרצל עוזר, האיש שמנכ״ל והקים חברות מובילות (בזק, הוט, יס, עלית, קרליין, סוגת, אולג’ובס, הוט מובייל), ושינה שוב ושוב את כללי המשחק, הגיע לדבר על שיווק, אבל דיבר בעיקר על אומץ. כשארגונים היום מדברים על שירות, שווה להקשיב למי שכבר שיקם שירות קטסטרופלי, ואז ראה איך הוא קורס שוב כשחזרו לחשוב בקטן. כשמנהלי שיווק מחפשים "מהלך חכם", כדאי ללמוד ממי שהקים את יס כתגובה אסטרטגית למהלך של המתחרים, או תקף את ידיעות אחרונות בלב העסק שלהם.וכשכולנו מתלוננים על קיבעון, הרצל בא ושואל שאלה אחת פשוטה: "למה אתם עדיין עושים את זה ככה?". פרק יוצא דופן על קריאייטיביות עסקית שמובילה להצלחות עסקיות מאחד המנכ״לים הכי מעוררי השראה במשק. הפרק בשיתוף הולמס פלייס שמאפשרת לכם להגיע ישירות לקהל הנחשק והאיכותי של חובבי וחובבות כושר, בריאות ואיכות חיים. אתם מוזמנים לייצר שת״פים ממוקדים עם 75 מועדוני הקבוצה ולפרסם במגוון הפלטפורמות בתוך מועדוני הולמס פלייס. לפרטים: https://tinyurl.com/5y7s5vhm מחפשים הרצאה לראש השנה? הפרטים על ההרצאה החדשה שלי שמסכמת

לפני כמה פרקים אמרתי בשידור שאני לא מצליח למצוא אף אחד שמוכן לדבר בכנות על תחום המדיה. שזה תמיד מרגיש כמו ג'ונגל מלא באינטרסים, קומבינות ושיקולים זרים, שאף אחד לא באמת רוצה לגעת בהם. ואז נועם גכטמן שלח לי הודעה: "אני מוכן לדבר. ולהגיד הכול". וזו הייתה נקודת הפתיחה לשיחה סופר חשובה עם מי שהיה סמנכ"ל השיווק של תמי ארבע, והיום שותף באנימו – סטארטאפ שמנסה למדוד פרסום אופליין כמו שמודדים דיגיטל, באמצעות בינה מלאכותית. נועם חושף את מה שכולם בתעשייה יודעים, אבל מעדיפים לא לומר בקול. הוא מסביר איך משרדי מדיה בונים לפעמים פריסות מתוך אינטרסים זרים, על טלוויזיה שזוכה לקרדיט מוגזם, על קמפיינים שממשיכים לרוץ בעיתונות למרות ש"זה כבר לא מה שהיה", ועל שוק שלם שבו קמפיין נמדד לפעמים רק לפי תחושת וייב.  גכטמן מציג תמונה מדויקת של קבלת ההחלטות בעולם המדיה, ומסביר למה גם היום הכל עדיין מבוסס בעיקר על הרגלים, סיפורים ותמריצים ופחות על דאטה אמיתית. למה לקוחות ממשיכים לשים מיליונים בלי יכולת לדעת מה הביא תוצאה. ולמה כל כך קשה לשנות את המצב, גם כשיש טכנולוגיות שכן יודעות למדוד. זו שיחה מרתקת לא רק על חדשנות וכלים מתקדמים

הפרק הזה הוא צלילה מפתיעה, מטלטלת ומסקרנת לתוך עומק המנגנון שמאחורי מה שאנחנו קוראים לו פרסום. לא עוד שיחה על תובנות, בריפים וקמפיינים אלא על כוחות אפלים יותר, עמוקים יותר, כאלה שמתכתבים עם מיסטיקה, פילוסופיה, דת וטקסים שבטיים. אייל לינור, מבכירי אנשי האסטרטגיה של הענף, פותח את השיחה בשאלה שמדי כמה שנים מטרידה אותו: מה בעצם אנחנו עושים? מה זה פרסום? למה מילים, צבעים וסמלים מצליחים לשנות התנהגות של מיליוני אנשים? ומשם אנחנו גולשים לתהום מרתקת שבה גבולות בין מיתוג לכישוף, בין סטוריטלינג לפסיכומאגיה, מיטשטשים לחלוטין. לינור מציע הגדרה חדשה למיתוג. לא פחות מאקט של כישוף. אוסף של טקסים, סמלים ומנטרות שמטרתם אחת- לייצר שינוי תודעתי שיביא לפעולה. הוא מדבר על איך מיתוג ארגוני הוא טקס דתי לכל דבר. מכתיבת הערכים ועד לחשיפת הלוגו החדש מול העובדים בהשתאות דתית כמעט. הוא מציע שמותג טוב עובד בדיוק כמו כת. עם סיפור מייסד, מנטרות, טקסים, סמלים ודמויות ארכיטיפיות. אפילו סלוגנים הם סוג של לחש שמוחזר שוב ושוב עד שהוא מוטמע עמוק בתודעה. והכי מדהים? לדבריו, לא משנה אם זה סמנכ"ל, מנכ"ל או מנהל חטיבה, הוא רואה שוב ושוב עד כמה גם הא

השבוע הזמנתי את אמיר להתארח בפעם השניה בפודקאסט בעקבות המאמר שפרסם בגלובס ובו הוא תהה האם זהו הסוף של משרדי הפרסום. הפרק מתחיל בתשובה אופטימית: זוהי אולי דווקא הזדמנות של הענף להמציא את עצמו מחדש ולחזור להיות שותף אסטרטגי וטכנולוגי של הלקוח.  ניסיתי לאתגר אותו בשאלות שמטרידות לא מעט אנשי מקצוע בתקופה הזו. האם עדיין יש ערך לרעיון אחד גדול בעולם שמובסס על מדיה פרוגרמטית? מי יהיה הגוף שישלוט בעולם האוטומטי מבוסס הבינה- האם יהיו אלה סוכנויות הפרסום או דווקא הפלטפורמות הגדולות כמו גוגל ומטא ואיך כל אחד מאיתנו צריך להתכונן לעתיד הזה. דיברנו על הלקוחות שמחפשים פרטנר אמיתי ולא רק ספק ביצוע. על הדור החדש שנכנס לתעשייה בלי ללמוד את היסודות. על ההזדמנות להפיק קמפיין כמו של הסופרבול בשליש מחיר ובשלושה ימים  ועל האתגר של תעשייה שעדיין מתנהלת בגישה ליניארית בעולם שמתנהג בזמן אמת. זו לא רק שיחה על פרסום. זו שיחה על הישרדות, רלוונטיות ואיך נראית יצירתיות בעידן של פרסונליזציה, דאטה ואלגוריתמים. גיא מציג חזון ברור. מי שידע לשלב בין רעיון, טכנולוגיה ודאטה ישרוד. מי שלא, יישאר מאחור. הפרק בחסות התואר השני באסטרטגיה דיג

הפרק עם לירן קפלן מפפאיה הוא שיעור נדיר באומץ, בחשיבה מותגית לטווח רחוק ובאהבה אמיתית לקריאייטיב. לירן שיתף אותי במסע של חברת טכנולוגיה ישראלית שמייצרת משחקי מובייל תחרותיים והצליחה להפוך למותג גלובלי עם אמירה רגשית. תוך כדי ניתוח הקמפיין שלהם “SWING”,  סרט עוצר נשימה שמציג שני חברים מתנדנדים על גגות ניו יורק, הוא מסביר איך חברה שלא רבים הכירו הצליחה להגיע לשורט ליסט בפסטיבל קאן בקטגוריות הכי קשות. דיברנו על האומץ ללכת על מהלך "נקי", לא פרסומי במובן המסורתי- כזה שלא מסביר, לא מוכר, לא קורא להוריד אפליקציה, אלא פשוט נוגע בלב. ניסיתי לאתגר את לירן בשאלות על אסטרטגיה, סיכון כלכלי, בחירת ספקים בינלאומיים, קבוצות מיקוד שלא נעשו, העבודה מול משרד פרסום בריטי קפדן אך מלא תשוקה, במאי הוליוודי ובחירת פסקול לא טריוויאלית. הוא סיפר איך התהליך נבנה עם יועצים שעבדו עם סטיב ג'ובס ואייר בי אנד בי, ולמה ההשקעה המטורפת הזו לא הייתה הימור, אלא מהלך עסקי מחושב. זה לא רק פרק על פרסום, זה פרק על איך בונים מותג מהלב, לא רק מהשכל. על האמונה שמשחקים יכולים לשנות חיים, על תחרות כערך התפתחותי, על החשיבות של רגש, ועל למ

איך ממשיכים להתקדם בקריירה בעולם השיווק כשנדמה שכל מה שידענו משתנה? האם צריך ללמוד משהו חדש? לעשות תואר? או פשוט להסתגל לבד? השבוע אירחתי את ד"ר מיכל שפירא, ראש בית הספר לשיווק ודיגיטל בקריה האקדמית אונו, כדי להבין ממנה מה קורה לאנשים שכבר עמוק בתוך הקריירה. יש להם ניסיון, הם יודעים את העבודה, אבל מרגישים שאולי משהו מתפספס ושהם לא מוכנים לגמרי לעתיד הקרוב. דיברנו על שינויים בשוק, על המקום של אקדמיה בעולם שבו הקריאייטורים מובילים קמפיינים בלי ללמוד שיווק וגם על אנשים שנשארים מאחור לא בגלל שהם פחות טובים – אלא כי לא עדכנו גרסה בזמן. הבנו גם מה ההבדל בין למידה טקטית למסלול שמקנה עומק, למה דווקא אנשים חזקים נתקעים בתקרת זכוכית, ואיך נראית אקדמיה שמתאימה את עצמה לשטח ולא להפך. פרק על חיבור חשוב בין שיווק, טכנולוגיה וניהול ואיך פורצים את תקרת הזכוכית דווקא כשהכל משתנה מסביב. הפרק בחסות התואר השני באסטרטגיה דיגיטלית וניהול השיווק של הקריה האקדמית אונו שהוא התואר היחיד בארץ שמחבר בין שיווק, טכנולוגיה, ביזנס וניהול. כדאי לכם לקרוא עליו עוד פה: https://join.ono.ac.il/ הודעה לסיום: פסטיבל קאן מאחורינו ואני יוצא הש

איך מותג כמו אדידס הפך להיות כל כך מגניב ונחשק? הרי הוא לא תמיד היה כזה.האם ההצלחה שלו היא בעיקר תוצאה של הפעילות הגלובלית, מהי התרומה של מחלקת השיווק הישראלית להצלחה?ואיך לדבריו, הם מנסים להאריך את תקופת ההצלחה, ומקצרים כמה שיותר את התקופות הפחות טובות שבטוח יגיעו. תומר כהן מנסה יחד איתי לפרק את השיטה שבה מהנדסים את אותה מגניבות. כמה חשוב להכיר טרנדים ולמה קריטי בעיניו להשקיע בלוקליזציה כולל קמפיינים שמותאמים במיוחד לארץ, שימוש במשפיענים ישראליים וחיבור לתרבות המקומית. דיברנו גם על התדמית שלהם, למה אין להם ״just do it" משלהם, למה יש להם 3 לוגואים שונים וכמה בסוף המסר המוצרי על איכות הנעליים מהווה שיקול ברכישה וגם, על ההיערכות מול המתחרים הצעירים, איך הם מגיבים לרכישות המתרבות היום מחו״ל ואפילו מה דעתו על כך שהמותג גם מזוהה מאוד עם רוסים ומשפחות פשע. פרק שמנסה לפצח את הסוד הגדול שכולם רוצים לדעת: איך הופכים מותג למגניב ואיך שומרים עליו ככה.    אני רוצה לספר לכם על התואר השני באסטרטגיה דיגיטלית וניהול השיווק של הקריה האקדמית אונו שהוא התואר היחיד בארץ שמחבר בין שיווק, טכנולוגיה, ביזנס וניהול. תואר חו

לקראת סוף הפרק הצלחתי להוציא מנופר תגובה ראשונה על סערת טורנדו-יוסיאן אבל זה רק קליק בייט לפרק שעוסק בשינוי השיווקי והמותגי העצום שחוללה נופר מאז שנכנסה לתפקיד. זו לא שיחה רק על קטגוריית המזגנים, אלא על איך לוקחים מותג ששייך לקטגורייה מאוד פונקציונלית ומצליחים לייצר מהלך תדמיתי גדול, איך נולדה האסטרטגיה של ״שולטים על מזג האוויר״ והאם היא ״נדבקה״ למותג, איך משכנעים את ההנהלה והבורד ללכת על מהלך תדמיתי יקר שלא בטוח שיחזיר את עצמו, על הבחירה הנועזת במורגן פרימן, המעבר מחברה ישראלית לבינלאומית ואיך שומרים בכל זאת על ערך הישראליות, וגן למה בחרו בכל זאת להחליף אותו עכשיו? דיברנו לא מעט על שיטת העבודה שלה- למה היא בוחרת לא לעבוד עם משרד פרסום, אלא מבזרת את העבודה בין המון ספקים, על תהליך השיווק הדיגיטלי והחיבור לטכנולוגיה והאם בסופו של דבר, תדיראן היום נתפסת כמו אפל, נייקי ונספרסו, כפי שהיא חושבת. אפרופו חיבור לטכנולוגיה, אני רוצה לספר לכם על התואר השני באסטרטגיה דיגיטלית וניהול השיווק של הקריה האקדמית אונו שהוא התואר היחיד בארץ שמחבר בין שיווק, טכנולוגיה, ביזנס וניהול. תואר חובה למי שרוצה להתקדם בניהול ושיווק בימינ

מה קורה היום עם הסושיאל בתוך משרדי הפרסום הגדולים?האם הוא עדיין ״הילד החורג״ שמקבל את שאריות הבריף והתקציב, או שכבר הפך לשחקן מרכזי שמוביל קמפיינים שלמים? בפרק הזה אני מארח את שובל לוי, מי שבנתה מאפס והיום מנהלת את מחלקת הסושיאל של אדלר חומסקי. דיברנו על הדינמיקה בתוך משרד הפרסום, הקשר בין אופליין לסושיאל, מתי הם עושים התאמה לקמפיין שנולד לטלוויזיה ומתי הסושיאל מוביל את הרעיון הגדול, כמו במקרה של קמפיין צ'יטוס שבו כל המהלך נבנה סביב שפת סושיאל חדשה — "אל תאכלו אותי ברצינות", עם פעילות שטח, משפיענים ותוכן גולשים. דיברנו, איך לא, גם על טיקטוק, איך הם מזהים טרנדים לפני שהם מתפוצצים כמו במקרה של טרנד ה"בומביניו" שעשו לבזק, איך הצליחו לייצר קמפיין מכר של רכב בפלטפורמה, איזה קמפיין התפוצץ בארבע לפנות בוקר בזמן אזעקה וגם, על חשיבות של קריאייטיב ופרסים בעולם הסושיאל והאם העולם הזה רווחי בכלל עבורם?  רק סופר פרקטי למי שרוצה להבין איך ה״גדולים״ עושים היום סושיאל שהוא גם חכם, גם קריאייטיבי וגם עובד. זו הזדמנות גם לשתף אתכם בסדנה שפיתחתי על מנת לעזור למחלקות השיווק לכתוב בריפים טובים יותר, לשפוט קריאייטיב ובעי

כמו כמעט כולנו, גם אני התחלתי להרגיש את זה המצב בכיס: ההכנסות פחות יציבות (מלחמה וזה), ההוצאות עולות, והדבר הראשון שקופץ לראש זה איפה לקצץ — להעביר את המנקה לפעם בשבועיים? לוותר על דיסני פלוס? ללכת פחות למסעדות, לא עלינו?אבל אז גיליתי שאני יכול לחסוך המון כסף ומבלי לפגוע בכלל ברמת החיים שלי. ואת זה אני רוצה לשתף אתכם. בפרק הזה אני מארח את נתי אהרונוביץ', “הנינג'ה הפיננסי” — האיש שעוזר לעצמאים להוציא יותר נטו מהעסק שלהם. בלי לעבור על החוק, בלי לריב עם הרואה חשבון ובלי לקחת שום סיכונים מיותרים. אני עצמי עברתי איתו תהליך לפני שנתיים, ופתאום גיליתי:כל השנים האלה חייתי על אוטומט, שילמתי מסים אוטומטית כמו ילד טוב, ופשוט השארתי עשרות אלפי שקלים על הרצפה. התוצאה? דוח מתוקן והוצאות נוספות שהוכרו בסך 70,000 ש"ח, (בערך חצי בכיס) כבר שנתיים ברצף. בפרק הזה שמיועד לעצמאים וחברות בע״מ קטנות נבין למה הרואה חשבון נותן שירות לואו קוסט (שזה אומר בעיקר לשמור שלא תלכו לכלא), איך החברות הגדולות מתכננות מיסים ומרוויחות, האם אפשר לעשות את זה לבד (התשובה היא כן) אבל למה חובה, פשוט חובה לקחת יועץ

היזומה הכי חשובה בחיים. שלמה קווס הוא קופירייטר, סטנדאפיסט ואיש קריאייטיב עם לב ענק וחיבה אישית ליזומות. הפעם הוא יצא למסע בעקבות אובדן איש: דוד שלו שנרצח ב7.10, עמרם טולדנו ז"ל. היזומה שלו היא דרך להנציח אותו ואת החיילים ההרוגים באמצעות איסוף המכתבים האחרונים שכתבו לוחמים לפני שנפלו  ולהפוך אותם למוצר תרבותי חי ונושם. בשיחה איתו צללנו לעומק של פרויקט "אם אתם קוראים את המילים האלה", לא רק כספר מרגש, אלא כמהלך תקשורתי מדויק: איך הופכים רעיון רגיש לכדי מוצר? איך מנהלים תחקיר אנושי מול עשרות משפחות שכולות, בלי לפגוע ברגישות, ובו בזמן לא לוותר על עקרונות קריאייטיב ועיצוב? ואיך בכלל עושים שיווק למוצר שאי אפשר לעשות לו קמפיין, אי אפשר לכתוב לו סלוגן, ואסור שיהיה בו טיפת קליקבייט? שלמה חושף איך הספר נבנה מהיסוד מתוך מודעות שיווקית מלאה: מהבחירה בשם (שלא כולל את המילים "מוות", "חייל" או "שכול" – ועדיין אומר הכל), דרך ההחלטה להוסיף הערות שוליים שמעניקות למכתבים הקשר ופרשנות, ועד השאלה הכי קשה: מי קהל היעד של הספר הזה ואיך מתקשרים את המיזם המרגש הזה החוצה? איך עושים יח"צ מכובד ואפקטיבי לספר כזה?האם פוסט בפיי

לד סבידלר, מי שהפך בשקט לאחת הדמויות הכי מסקרנות בשיח השיווקי בארץ, בא לנפץ לנו את מה שחשבנו שאנחנו יודעים. פרפורמנס זה לא אסטרטגיה, קריאייטיב לא מתעייף כל כך מהר, ומדידה מדויקת יכולה להיות מלכודת שמרחיקה אותנו מהדבר שבאמת בונה מותגים. בשיחה זורמת אנחנו פותחים את כל השאלות הגדולות: למה כולם יודעים למדוד ROAS אבל לא בונים זיכרון? איך קרה שרוב הפרסומות בכלל לא משויכות למותג? ולמה מותגים גדולים מתנהגים כמו עסקים קטנים שרק רודפים אחרי הליד הבא? ולד לא עוצר שם. הוא גם שם על השולחן את מה שרבים מעדיפים לא להגיד בקול: הקריאייטיב הוא לא הקישוט של התהליך – הוא הלב שלו. זה לא משנה אם יש לכם דאטה, טירגוטים או מערכות מתקדמות – בלי קריאייטיב בולט, רגשי, מזוהה ונכון, כל המדידה בעולם לא תציל אתכם. ולמי שחושב שקריאייטיב טוב זה עניין של טעם אישי, הוא מזכיר – יש היום מדדים, יש מחקרים, ואפילו תחרויות הקריאייטיב הגדולות בעולם כבר שמות דגש על אפקטיביות ולא רק על אפקטים. אז איך מזהים מתי אתם על סף ה-Performance Plateau? למה דווקא עכשיו צריך להשקיע יותר בטופ פאנל? מה הופך קריאייטיב לבלתי נשכח, ואיך בונים מותג

צחי כהן, לשעבר מנהל השיווק של YouTube בישראל וכיום VP Marketing ביומנס, בא לשבור מיתוסים – גם ליוצרי תוכן, וגם למי שמנהלים מולם קמפיינים.יוצרי תוכן שלא מבינים שהם עסק? פשוט לא ישרדו. מצד שני, מפרסמים שלא מבינים שיוצר התוכן הוא שותף, לא יקבלו ממנו תוצאות. בשיחה קולחת הוא פורס את כל התורה– מה צריך לעשות כדי לבלוט, למה עקביות חשובה יותר מכישרון, ולמה דווקא ההשראה מהעולם, כולל העתקות קטנות עם טוויסט, היא לא בושה אלא אסטרטגיה. צחי מדבר על עולם שבו הקריאייטורית היא לא רק מדיה, היא שותפה. יש לה דאטה, יש לה אחריות, והיא אמורה לנהל את הקמפיין לא פחות מהמפרסם. היא לא רק מפרסמת קרם, היא בודקת את המרכיבים, משווה, מגיבה, מתקנת, מתעקשת על מה שמדויק לה ולקהילה שלה. אז איך בונים קמפיינים שמחזירים ROI של 7? איך מזהים קריאייטור שמוכר ולא רק נראה טוב?ולמה דווקא חבורות של משפיעניות, בני זוג, ילדים וחברות אמיתית – הן סוד ההצלחה הגדולה?וגם,  מה ההבדל בין קמפיין אוורנס לקמפיין מכר, למה דווקא נשים מובילות את התחום, ואיך כל זה קשור לפסיכולוגיה, אמון, ואפילו לשוקולד סעודי? בסוף, זה לא עוד פרק על משפיענים. זו קרי

הוא כבר כמה שנים לא חי בארץ, הוא מעולם לא היה מנהל שיווק ובכל זאת, אלי איצקין הוא אחד מגדולי אנשי השיווק, כזה שבכירי הענף מתייעצים איתו ואנשי פרסום אוהבים לעבוד איתו. כמנכ"ל לשעבר של המחלבות ושל סלטי שטראוס, הוא האיש שאחראי בין היתר למהפכה של חומוס אחלה בזמנו, לקמפיין הקיבוצניקים של יטבתה וגם לחופש המוחלט שקיבל כפרי בקמפיינים של מילקי. יש שיגידו הלקוח המושלם. לצד סיפורים מרתקים על המהלכים הגדולים מהעבר, איצקין עונה בפתיחות על האתגרים של היום – למה מנהלי שיווק איבדו את האומץ, האם אפשר לסמוך על משרדי הפרסום, האם הפרסום הקלאסי עדיין רלוונטי, איך מאזנים בין קריאייטיב פורץ דרך לאפקטיביות ולמה לעזאזל יוצרים כמו כפרי מקבלים אמון וחופש מוחלט, לעומת המשרדים שמקבלים תיקונים על תיקונים. דיברנו גם על מותגים שעושים שימוש לא נכון במשפיענים, איך מדברים בטיקטוק בלי להיראות פתטיים, עד כמה אפשר באמת לסמוך על מחקרים ואיך זה שדווקא מחלקת השיווק היא זו שעוברת הכי פחות תהליכים חדשניים בארגון? פרק שמזכיר ומחדד לכולנו שקריאייטיב טוב ועבודה שיווקית חדשנית, מתחילה קודם כל מהחלטה ניהולית ועבודה מדוייקת ויצירת אמון מול הספקים. זו

רועי כפרי לא אוהב להתראיין. זו הסיבה שלא תמצאו כמעט מקומות בהם הוא מספר על תהליך העבודה המקצועי שלו. אבל לכבוד פרק ה-400 של הפודקאסט ובדיוק עכשיו כשהוא סיים לערוך את הסדרה הראשונה שלו וחוזר לביים וליצור פרסומות, הצלחתי לגרום לו לבוא ולשתף בגישה הייחודית שלו לפרסום ולקריאייטיב בכלל. האם נכון המיתוס סביב הסרטים של מילקי, על כך שהוא מקבל בריף ונותן תוצר גמור בלי התערבות של המשרד והלקוח באמצע? למה הוא מתעקש לעשות כמעט הכל לבד כולל העריכה? למה כל כך חשובה לו המוסיקה בפרסומת ואיך הוא מגיב כשהלקוח בכל זאת בא עם תיקונים? דיברנו בפתיחות על המהפך שיצר בענף שהוביל לעוד קמפיינים שנעשו ע״י יוצרים שאינם פרסומאים קלאסיים, על התגובות של אנשי משרד הפרסום שהעבודה שלו מחליפה חלק מהם, למה הוא רוצה לעשות גם פרסומות ביוטי וומה יש לו להגיד על חלק מהפרסומות המשודרות בארץ. פרק חגיגי במיוחד וזו הזדמנות להודות לכל האורחים והאורחות שהגיעו עד היום, לאולפן של חברון זלצמן על האירוח ולאדיו שמשווקים את ספוטיפיי בישראל. לפרטים על הסדנה ״להוציא מהקריאייטיב את המקסימום״> להצטרפות ל״הקיצר״ הניוזלטר שמסכם את כל מה שצריך לדעת השבוע על שיווק, חד

״למה אתה לא מביא צעירים לפודקאסט?״אז הנה הבאתי. ולא סתם צעיר, אלא את אחד הצעירים והמבטיחים בעיניי- איתמר פיש רק בן 30, קופירייטר בליאו ברנט ובעיקר כוכב קריאייטיב שכבר הספיק לייצר קמפיינים שאי אפשר להתעלם מהם כמו תחנת משטרה ברובלוקס למוקד 105, פודקאסט של רעשי רקע תל אביביים לאמפמ, קמפיין לשטראוס בכיכובו של גבר עם פרוטזה ועוד. אבל האם הוא אכן קולו של דור ה-z בענף? מצד אחד, הוא לא קופירייטר שחושב ישר טלוויזיה. הוא אוהב לחשוב על מהלכים שמבוססים על רעיון שאי אפשר לעמוד בפניו. מבחינתו, תקציב קטן זו הזדמנות, לא מגבלה. וכשהרעיון חכם באמת, גם משפיען בגיימינג יכול להפוך לכלי מדויק יותר מכל שלט חוצות.  הוא נמצא בטיקטוק וברשתות החברתיות אבל כל הזמן שואל את עצמו היא מה הקונספט שהוא מביא אליהם. ולמרות שהמהלכים שלו חכמים ויוצאי דופן, אני שואל אותו בכנות גם על תסכול. כשקמפיינים פשוטים יותר וקריאייטיביים פחות מקבלים את רוב המדיה וכן, גם את ההייפ. לקראת הסוףדיברנו גם על התנאים שמעסיקים את הדור שלו: שעות עבודה, איזון חיים-עבודה, ואיך כל זה עובד ען האובססיה הבריאה שלו (או לא) של קריאייטיב טוב. הוא לא עובד עד מאוחר כי ה

הקמפיין החדש של פמינה בכיכובה של בר רפאלי, הניב את הפוסט עם הכי הרבה תגובות השבוע בקבוצת קריאייטיב פירסט. זו הייתה סיבה מצויינת בשבילי להזמין את טל כדורי כדי להבין ממנה איך נולד הקמפיין, למה היא בוחרת שלא לעבוד עם משרד פרסום או עם אנשי קריאייטיב חיצוניים ואיך היא מגיבה לביקורת הברנז׳אית על התוצרים שלה, ולא בפעם הראשונה. דיברנו על הבחירה בבר רפאלי כפרזנטורית – האם מודל היופי המושלם עדיין רלוונטי? האם האנטגוניזם נגדה מוצדק, האם היא באמת שווה את ההשקעה הכספית הגבוהה ואיך שומרים על גבולות הקריאייטיב בעולם פמיניסטי, כשמדובר בהלבשה תחתונה. לא פסחנו גם על הקמפיין השנוי במחלוקת שבו רפאלי מתופפת לשיר של פיל קולינס – קמפיין שלדבריה הוא הומאז’ לפרסומת האיקונית של קדבורי עם הגורילה ואחרים ראו בו העתקה בוטה. בסופו של דבר זו הייתה שיחה מעניינת עם דמות חזקה ובטוחה בעצמה, שיודעת לאן היא רוצה לקחת את המותג ולא מפחדת לשחק נגד הכללים וגם להביא תוצאות. אחרי הכל, לא מעט בזכותה, פמינה הוא מותג החזיות וההלבשה התחתונה המוביל בארץ. שווה לשמוע אותה. לאתר החדש של קריאייטיב פירסט> לפרטים על הסדנה ״להוציא מהקריאייטיב